“זמן מנחה” של האמנית – אוצרת: מיכל שכנאי יעקבי / אוצרת התערוכה: ד”ר יעל גילעת

הגלריה לאמנות רמות מנשה  מזמינה לפתיחת התערוכה:

זמן מִנְחָה / מיכל שכנאי יעקבי

אוצרת :  יעל גילעת

 

פתיחה חגיגית: שבת 27.4.19 בשעה 12:00

נעילה: שבת: 29.6.19

זמן מִנְחָה, שם תערוכתה של האמנית מיכל שכנאי-יעקבי, נושא את ההקשר לפולחן הנופלים בישראל, שהתכונן כרכיב בתוך “דת הלאום”, וביקש להעניק משמעות של קדושה לקורבנות, ועל בסיס זה להבנות את היחסים בין המדינה למשפחות הנופלים. בעבודתה האמנותית חוקרת מיכל שכנאי-יעקבי את שיח השכול וההנצחה בישראל, את הרטוריקה שלו, ואת הדרכים הגלויות והסמויות שבהן כוננה משפחת השכול מקרב המשפחות שאיבדו את יקיריהן בנסיבות צבאיות. כמי שגדלה כ”יתומת צה”ל”, מונח שמראש מנכס את האבל הפרטי לזה הלאומי,  מבקשת האמנית לבחון כיצד מהלכים אלה השתיתו את המסד לחרושת הזיכרון הלאומי, ובד בבד עיצבו את מעמד השכולים בהתאמה אליו, דרך שתי פרקטיקות מרכזיות: טקסי יום הזיכרון הציבוריים ומשלוח של איגרות זיכרון במעטפות מאוירות ומבוילות במיוחד, המלוות במנחות-שי למשפחות השכולות.

בתערוכתה הנוכחית, מפגישה מיכל שכנאי-יעקבי בין ה”תוצרים” המופקים בשני הנתיבים. זהו מפגש מוזר ומטלטל, שהפאתוס מתגלה בו במערומיו, ובכך  מורם המסך מעל הכזב והכאב מועצם. את התפקיד שנכפה עליה למלא היא הופכת לעמדה סובייקטיבית, ממנה היא משקיפה על השכול הממלכתי, פורמת את מה שהורגלנו לראות כמובן מאליו וחושפת את המלאכותיות המכוונת שלו. היא  דוגמת מקטעים מתוך הטקסטים הרשמיים (איגרות ומנחות), ומתוך אלה שהופנמו כתואמים (סדרי ישיבה בטקסי זיכרון וכוריאוגרפיית השכול בטקסים בבתי ספר), משתמשת בהם כמעין “רדי מייד” (ready made) תרבותיים ומחזירה אותם לשיח דרך מבעים ליריים, אירוניים, אבסורדיים ואף מדיטטיביים. הקדושה ניטלת מהם. אותה “קדושה פריבילגית” שהיא מבקשת ליטול מתפקידה הלאומי כ”בת שכולה”.

כך, הרחק מהשימוש באבל הפרטי לצרכים של הצדקת הדין, מתפרקת הגבורה מהפאתוס, ומיוצגת גרסה אישית של אנטי-פאתוס, שבה בעת היא ביטוי לאבל אישי, שאין לו נחמה.

יעל גילעת, אפריל 2019

 

שעות פתיחת הגלריה: בכל שבת 11:00-13:00

לתיאום ביקור בזמנים אחרים: יונית 052-3864955 ; מירי  052-2485391

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן